צוואות וירושות

הנכסים (נדל”ן, תכשיטים, קרנות פנסיה וכו’) והכספים שמשאיר הנפטר לאחר מותו מכונים “עיזבון”.

קיימות 2 אופציות בפני יורשי הנפטר לחלוקת העיזבון – כאשר קיימת צוואה וכאשר אין.

צוואה

דרך המלך לחלק עיזבון ע”פ רצון הנפטר הינה כתיבת צוואה כדין בה נקבע מי היורשים ובאילו תנאים.

חוק הירושה מגדיר ארבע דרכים לעריכת צוואות: צוואה בכתב-יד, בעדים, בפני רשות או בעל-פה.

א. צוואה בכתב יד תיכתב כולה בכתב ידו של המוריש ועליה לשאת תאריך ואת חתימתו של המוריש.

ב. צוואה בעדים תהיה בכתב, תצויין בתאריך ותיחתם בידי המצווה בפני שני עדים, לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת-ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור. קטין, מי שהוכרז פסול-דין ומי שיש לו עניין בצוואה (כלומר נזכר בה כיורש) אינם כשירים להיות עדים לעשיית צוואה.

ג. צוואה בפני רשות תיעשה על-ידי המצווה באמירת דבריו בעל-פה בפני שופט, רשם של בית-משפט, רשם לעניני ירושה חבר של בית-דין דתי או נוטריון או בהגשת דברי-הצוואה בכתב. דברי-הצוואה כפי שנרשמו או כפי שהוגשו ייקראו בפני המצווה, הוא יצהיר שזו צוואתו, והגורם המאשר יאשר על פני הצוואה שהיא נקראה ושהמצווה הצהיר כאמור. נכתבה הצוואה בלשון (שפה או נוסח) שהמצווה אינו מבין, תיקרא היא בפניו בתרגום לשפה שהוא מבין, והמתרגם יאשר זאת על פני הצוואה. במקום קריאת הצוואה או תרגומה בפני המצווה יכולה לבוא קריאתה או קריאת תרגומה על-ידי המצווה עצמו.

ד. צוואה בעל פה מותרת רק למי סבור שהוא עומד מול פני המוות, בנסיבות המצדיקות זאת. במקרה כזה הוא רשאי לצוות בעל-פה בפני שני עדים המבינים את שפתו. במקרה כזה ירשמו דברי המצווה, בציון היום והנסיבות לעשיית הצוואה, בזכרון-דברים שייחתם בידי שני העדים ויופקד על ידיהם אצל רשם לעניני ירושה בסמוך לאחר שניתן היה לעשות זאת. צוואה בעל פה בטלה תוך חודש ממועד עריכתה אם הנפטר לא הלך לעולמו.

חוק ירושה

ככל ואין צוואה, העיזבון יחולק ע”פ דין, אשר נקבעו בחוק הירושה התשכ”ה – 1965.

חוק הירושה קבע כללים לאופן חלוקת העיזבון בין יורשים כאשר מתחילה בבני הזוג והילדים, דרך ההורים והאחים וכו’. כל מקרה נבחן לגופו בהתאם לקרובי המשפחה שנותרו ולכללים שנקבעו בחוק.

לבן או בת הזוג זכויות ירושה מיוחדות – הוא נוטל את מכונית הנוסעים המשפחתית ומחצית מהרכוש, אם המנוח הותיר ילדים, נכדים או הורים. אם המנוח הותיר רק אחים או אחיינים או סב וסבתא, נוטל בן הזוג שני שליש מהרכוש. במצב כזה, בו אין ילדים, נכדים או הורים נוטל בן הזוג גם את כל דירת המגורים ובתנאי שהתגורר עם המנוח באותה דירה והיה נשוי לו שלוש שנים. אם לא הותיר המנוח קרובים כאמור לעיל, יורש בן הזוג את העיזבון כולו.

המחוקק קבע את הכללים מי ירש את הנפטר בהתאם להיגיון וניסיון החיים לפיהם אדם רואה בבן/בת זוגו ובילדיו את יורשיו המידיים והטבעיים, לאחר מכן מגיעים ההורים והאחים וכיוצ”ב.

ידועים בציבור החיים חיי-משפחה במשק-בית משותף אך אינם נשואים זו לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש.

ילדי המנוח יורשים בחלקים שווים את חלקם בעיזבון וילדים מחוץ לנישואין יורשים בדיוק כמו ילדים “חוקיים”.

לסיכום, המלצתנו היא לעשות צוואה בעוד המוריש בחיים ובכך להתוות את דרך העברת העיזבון לדורות ההמשך.

ככל ולא קיימת צוואה יש להיוועץ עם עו”ד הבקיא בתחום, על מנת למנוע חילוקי דעות ולאופן חלוקת העיזבון.