אז מתי נעשה אקזיט?

על היום שבו לא יהיו חייבים לעבוד יותר, על “לשחק אותה” ו־”לעשות מכה” של מיליונים.
על המרגריטות שישתו בהוואי ועל המסז’ים על חוף הים.
כמובן, בכל החלומות האלה כולם צעירים ויפים. והזמן שזה לקח? שנה או שנתיים…
כלומר יש כאן מצב היפותטי: מצד אחד – המצב הנוכחי, ובו אתם ככל הנראה לא מרוצים מהמקום שבו אתם
נמצאים, ומן הצד השני, פתאום, מגיע עושר רב, והכול קורה בן רגע.

אולי קיימת דרך להגיע לעושר הזה, אבל אני בטוח שאתם מדמיינים את הדרך להצלחה בערך כמו הדרך שלוקח
לכם להגיע מהסלון לחדר האמבטיה בבית, כלומר דרך קצרה ולא משמעותית. נקים חברה ובתוך שנה היא תימכר
במיליארד דולר, ובדרך למכירת החברה (שלא ביקרתי בה יום אחד, הרי רק הקמתי אותה ופתאום…
משום מקום היא שווה מלאאאא כסף), בדרך לשם אעשה חיים משוגעים ואהיה סביב מלא אנשים שסוגדים לי על ההצלחה
האדירה שלי. איזה כיף!
כמובן, כל זה יכול להתממש, אך חשוב מאוד לשים לב ולהתבונן בדרך! הדרך אינה קצרה. לרוב היא לא מסתיימת
בן רגע אלא היא תוצאה של עבודה מאומצת וארוכה. בדיוק כמו שלהיות אלוף או אפילו רק מתחרה אולימפי דורש
זמן והשקעה לא מבוטלת. אנחנו לא הופכים להיות אלופים אולימפיים מהספה. לכל מטרה שנרצה להשיג בחיים,
נדרש זמן ויש להתייחס לזמן הזה בכבוד.

פתגם סיני עתיק אומר שאפילו מסע בן אלף מייל מתחיל בצעד אחד קטן (לאו צה – ספר הטאו). הכוונה היא שגם
מטרות גדולות מתחילות בצעד ראשון וקטן. מניסיון אומר שאחרי זה פשוט ממשיכים לעשות עוד ועוד צעדים
קטנים עד להגעה ליעד.
אך משום מה, את הצעד הקטן הראשון הזה מתברר שר ובנו לא עושים.
אנחנו מעדיפים להישאר בפנטזיה שיום אחד העושר ינחת עלינו מבלי ששמנו לב.
חבר או חברה טובים יעזרו, נרוויח בלוטו ועוד מחשבות רבות בסגנון.

מתוך הספר שכתבתי בשם – “להתעשר ולא במקרה”