מי אני ומאיפה באתי חלק 1 מתוך 4

בוריס קפלן, בן 35 נשוי לאשת חיל ליטל קפלן ואבא לשני יורשים לעתיד איתי וסיוון.

זאת תהיה סדרת פוסטים חשופים.

מכיוון שיש 4 פוסטים בסדרה אחלק את החיים שלי עד כה לארבעה חלקי לפי נקודות תפנית משמעותיות. 

1- עד גיל 24

2- מגיל 24 עד 30

3- מגיל 30 עד 32

4- מגיל 32 עד 35

פוסט ראשון – עד גיל 24

נולדתי בברית המועצות לשעבר, בגיל שנה ההורים שלי החליטו שמספיק עם השטויות ועלינו לארץ ישראל לעיר פופולרית לעולים חדשים, נצרת עילית (שהיום נקראת נוף הגליל)

אם עלית בגיל שנה ,למה יש לך מבטא רוסי אדון בוריס? תודה על השאלה. בגלל שבעיר היו כל כך הרבה עולים חדשים, ובכל מקום מבטא רוסי, אז להרבה ילדים שעלו בגיל שנה כמוני יש מבטא רוסי מפנק.

כשהייתי בן 7 אבא שלי עשה תאונת דרכים קטלנית הנתגשות חזיתית עם רכב כבד, הרופאים אמרו שיש 5% שישרוד וזה רק בזכות זה שהוא כל החיים התאמן והיה לו גוף חזק פלוס פלוס, איכשהו הוא שרד ונהיה נכה 100% ,אחרי הרבה עבודה וכשנה בבית חולים שיקומי הצליח ללכת עם קביים, הוא לא עבד יותר מאז, אמא שלי טיפלה בי ובאחותי שהייתה תינוקת בת שנה ,לא פשוט. במקביל אמא שלי לא עבדה באופן קבוע וגם לא במשרה מלאה.

מבחינה כלכלית, כל החיים חיינו מתחת לקו העוני, לא היה חסר שום דבר בסיסי כמו אוכל, אבל הבנתי בגיל מאוד צעיר שאני חייב להצליח לבנות את עצמי כלכלית בעצמי כי הישועה הכלכלית לא תבוא מהמשפחה.

לא ידעתי מה אני רוצה בדיוק, לא התחברתי לבית ספר, ההורים שלי וסבא וסבתא שלי אמרו שהדבר הכי חשוב בחיים בערך זה ללמוד, לא אהבתי ללמוד בבית ספר בלשון המעטה והיו לי ציונים סבירים כמו 95 (לא באמת, הרבה פחות) אבל בכיתה ט’ הבנתי שעוד 3 שנים נגמר בית ספר (ברוך השם) ופחות בא לי להיות הומלס אחרי הצבא אז אמרתי נשקיע בלימודים בשביל להתקבל לתואר בהנדסה כלשהי (זה המינימום המצופה) בשביל להתקבל לתואר שני פלוס למצוא עבודה שהיא לא מנקה רחובות (אלה האופציות שהציעו לי במשפחה או מהנדס או מנקה רחובות)

למזלי הגנים הרוסים הופעלו ועשיתי 5 יחידות בכל מה שצריך בשביל להתקבל לטכניון (שזה המינימום כמובן)

וגם דחפו אותי מאוד לעשות עתודה כמו דוד שלי.

רציתי לעבוד עם אנשים אבל הייתי חייב שבתואר תהיה המילה הנדסה אז בגיל 19 התחתנתי עם הצבא ל6 שנים במסלול עתודה והלכתי ללמוד הנדסת תעשייה וניהול בטכניון עם התמחות במערכות מידע (כדי שאוכל לעבוד בהייטק מתישהו)

ואז…

בגיל 19 אני לא סובל מיוחד בטכניון, אפילו נהנה מהאנשים ואפילו מחלק מהקורסים אבל אני לא מבין לאן כל המסלול הזה מוביל אותי, אני רואה שאני הולך לעבוד במשהו שאני לא כזה אוהב, אז ניסיתי למצוא מוצא

למזלי כבר היה יוטיוב ומצאתי סרטונים של בחור בשם ג’ים רוהן (המנטור של טוני רובינס), והוא נתן לי את הכלים הראשונים שלי להתפתחות אישית. איך להתפתח כאדם, איך לפתח מערכות יחסים חזקות, איך להרוויח כסף וכו’, אה וגם קראתי אבא עשיר אבא עני, הבנתי שצריך נכסים, הלכתי לפגישת היכרות במכללת cashflow בחיפה ב2011 ממש התלבטי אם להרשם לקורס נדלן אבל בגלל שגיליתי שמי שהציע לי לקנות את הקורס עשה עסקה אחת (קנה מאמא שלו) ירד לי מהקורס לגמרי (טמטום שלי) וגם הרגשתי שבגלל שהמחירים עלו לאחרונה עדיף לחכות שירדו (לא הכי חכם בדיעבד)

בגיל 22 מקביל לעבודה בצבא (בתפקיד טכני במחשבים), בעקבות מוטיבציה עודפת מקריאת ספרי מוטיבציה ונפילת אסימונים המונית במוח ,התחלתי לעשות הרבה מאוד פעולות במקביל כל יום בשש בערב כשהייתי חוזר מהצבא כמו לעשות תואר שני בטכניון (שוב מערכות מידע), שיעורים פרטיים (מזה הייתי משלם שכר דירה והוצאות מחיה), עושה הרצאות בנושא יעילות כלכלית וניהול משימות בברים ומרכזי צעירים ומסעדות ,קשישים שכבר אין להם משימות וכל מי שהיה מוכן לשמוע אותי. ההרצאות היו בעיקר בשביל להתגבר על פחד במה.

בגיל 24 אמרתי מה זה השטויות האלה להיות תקוע מול מחשב כל החיים, אז מה שזה יותר כסף, בא לי לעשות מה שאני אוהב, או חושב שאוהב נכון לעכשיו ועזבתי את התואר השני במערכות מידע (אחרי שנתיים שהשקעתי את החיים), החלפתי בצבא עיסוק לאחראי על ייעול תהליכים בלוגיסטיקה (רפואה, דלק מזון ומה לא) ואמרתי זהו בהייטק אני לא אהיה ויהי מה! אני הולך לעשות מה שאני אוהב שזה ייעול תהליכים!

יאללה נתראה בפרק הבא, משודר בערוץ שותפים לשפע. ואם יש לכם שאלות בכיף